מיניות זו לא מילה גסה 

מיניות זו לא מילה גסה

סיגל צוקר

מתוקף עיסוקיי יצא לי לפגוש ולשוחח עם לא מעט נשים וגברים בהרצאות שאני מעבירה, בסדנאות וכמובן - בחנות. שמעתי דעות מגוונות על מיניות ואינטימיות מנשים ומגברים ליברלים, שמרנים, מתונים וגם קיצוניים לכאן ולכאן. אני מאמינה שהמיניות היא לגיטימית, מכובדת, משמעותית מאד בזוגיות וקבלת המיניות שבנו, לבד או ביחד, מאפשרת לנו להכניס לחיינו יותר אהבה והנאה. וכתוצאה מהאמונה הזו שלי, אחד הנושאים שחשוב לי לקדם הוא הפתיחות המינית. והכוונה היא לא לפריצות, אלא להעלאת המודעות לכל הנושא תוך מתן כבוד והכרה בחשיבות המיניות.
שנים חונכנו שהמיניות שלנו היא משהו שהס מלדבר עליו, שאם אישה חושקת בסקס היא בעלת מוסר מפוקפק למדי ואישה הגונה לא אמורה להתלהב מסקס כלל. והנה עוד כמה משפטים מוכרים:
סקס זה משהו שלא מדברים עליו.
סקס זה משהו מלוכלך.
מין עושים בחושך ובצנעה.
בני זוג ממש קרובים לא צריכים לדבר על סקס.
אישה שמכבדת את עצמה לא תעשה סקס רק בשביל ההנאה.
אם הוא אוהב אותי באמת הוא יודע מה עושה לי טוב.
אישה שלבושה בצורה חושנית משדלת לסקס (דורשת!).
אחרי 20 שנות נישואין הסקס לא יכול להיות משהו.
נשים בנות 50 לא יכולות להתלהב ממין כמו בנות 20.
סקס זה "עבודה".
לאונן זה לא מקובל (בושה).
באים הילדים הולך הסקס.
פנטזיות זה רק אם הסקס "על הפנים".
"משחקים" במיטה זה רק לצעירים.
אישה שרוצה סקס יותר מהגבר - היא נימפומנית.

חייבים להודות - יש איזה משפט או שניים מהרשימה הזו שבטח שמעתם.
עם כמה מהם אתם מסכימים?
אחד? שניים? יותר?

מיניות לכשעצמה - אינה מילה גסה שהרי המיניות קיימת בכולנו, היא אינסטינקט בסיסי בעל מניע פיזיולוגי, בדיוק כמו רעב, צמא והימנעות מכאב, מטרתו שימור החיים. והחשיבות של טיפוח אותו אינסטינקט היא לא רק למטרת "פרו ורבו" כמו שחלק חושבים, אלא לשימור הקירבה (ויש לא מעט הורמונים שמשתתפים בחגיגה, אחד מהם מטרתו חיזוק הקשר הזוגי, הורמון ההיקשרות, הווסופרסין). אפילו ביהדות - חובה על הגבר לספק את "עונתה" של אשתו, גם אם זו עברה את גיל הפריון או חלילה עקרה. ולמה? כיוון שביהדות מכירים בחשיבותם של יחסי האישות לא רק להרחבת המשפחה אלא בפרט - כחלק משמעותי באינטימיות הקשור ליציבות חיי הנישואין. אגב, זו גם הסיבה שבתנ"ך המעשה נקרא "ביאה", כך באים בני הזוג לקירבה.

אז אם אצל כל אחד ואחת קיימת המיניות, איך זה שחלקנו תופסים אותה כמילה גסה? איך אנשים יכולים להיות כל כך שונים אחד מהשני בתפיסה של המיניות? התשובה לזה דווקא די פשוטה: בדיוק כמו בשאר תחומי חיינו הבסיסיים! דוגמא חביבה היא נושא האוכל - יש זללנים, יש כאלה בדיאטה תמידית, יש כאלו שבישול הוא אמנות בשבילם ויש כאלו שיסתפקו בהמבורגר וצ'יפס באופן קבוע.
כך גם המיניות באה לידי ביטוי באופן שונה אצל כל אחד מאיתנו.
יש כאלה שהמיניות זה "כל מה שיש להם בראש" וכאלה שסקס פעמיים בשבוע זה יותר מדי בשבילם (ויש גם גברים כאלו!!!), יש כאלו שישקיעו ויתכוננו ויש כאלו שיעדיפו תנוחה אחת קבועה, יש כאלו שישתפו אותך בהנאה ויש כאלו שממבט אחד ברור לך שסקס ממש לא באג'נדה שלהם, או כל אזכור של משהו אינטימי יביא אותם במבוכה אדירה.

ולמה? בגלל התפיסה האינדיבידואלית של נושא המיניות.

מי מעצב לנו את האופן שבו אנו תופסים את המיניות?
נא להכיר: מעצבי העל בתחום (רשימה חלקית)
? אמונות מוסריות שגדלנו עליהן.
? המודל שלנו - ההורים שלנו.
? הסביבה הקרובה.
? הסביבה החברתית הרחבה.
? גנטיקה (הוכח קשר בין רצף ה-DNA להורמונים ולתשוקה המינית שלנו).
? תרבות.

הרבה פעמים שמעתי שלזוגיות טובה צריך שני הפכים: אחד דומיננטי ואחד פאסיבי יותר, אחד מתכנן ואחד ביצועיסט, ויכול להיות שאכן, בתחומים מסוימים, דמיון רב מקשה על החיים (שני עקשנים למשל או שניים עם "פיוז קצר") אבל מהניסיון שלי - בתחום המיניות, רצוי מאד שתהיו קרובים ככל האפשר לפחות בהעדפות. אם לשניכם מיניות לא עושה את זה, בסדר גמור. אם לשניכם בא פעמיים ביום, נפלא, לשניכם פעמיים בחודש - גם זה נפלא. אם את רוצה יותר באופן משמעותי והוא רוצה פחות (או להיפך) כאן מתחילה "בעיה". אם אתה רוצה להתנסות ובעיניך מיניות זה חלק משמעותי מהחיים ואילו זוגתך רואה בזה כורח - אתם בצרות. גם אם אתם לא יודעים על זה עדיין. אלא אם כן, התקשורת ביניכם מופלאה ואתם מדברים על זה ומשתפים ומוצאים ביחד דרך ביניים שלא משאירה אף צד מתוסכל.

מאחלת לכם הנאה רבה במיניות שלכם,

בעונג רב!